פסק-דין בתיק עפ"א 225/08

1.       בית משפט קמא הרשיע את המשיב על סמך הודאתו בשתי עבירות אשר יוחסו לו בת.פ. 2849/07, החזקת סמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 7(א)(ג) סיפא לפקודת הסמים ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו עבירה, לפי סעיף 273 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. לפי עובדות כתב האישום בת.פ. 2849/07, בתאריך 1.1.06 במגדל העמק כאשר המשיב ישב ברכב ומשהבחין בשוטרים, זרק מידו סיגריה המכילה סם מסוכן מסוג חשיש; בנוסף, המשיב החזיק בחצר ביתו קופסת סיגריות ובתוכה 3 סיגריות מאולתרות המכילות סם מסוכן מסוג חשיש. לאחר תפיסת הסמים ולאחר שהודע למשיב כי הוא עצור, ניסה המשיב להתקשר בטלפון וכאשר השוטר מיכאל ללוש ניגש אליו, תקף אותו המשיב בכך שדחף אותו.

          בנוסף, הורשע המשיב, על סמך הודאתו, בשתי עבירות נוספות אשר יוחסו לו בת.פ. 2690/07, שצורף לפי בקשתו של המשיב - קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין והתפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין.

          לפי עובדות כתב האישום המתוקן בת.פ. 2690/07, עובר ליום 15.10.07 קשרו המשיב והנאשם השני, עדי רוברט (להלן: " הנאשם השני") באותו תיק קשר לביצוע פשע, לפרוץ לדירות במגדל העמק. ביום 15.10.07 הגיע המשיב יחד עם אסנת עמר לבית במגדל העמק כדי לבדוק מי גר בבית. אסנת עמר דפקה בדלת אך לא היה מענה. ביום 16.10.07 הגיע המשיב יחד עם הנאשם השני לאותו בית אך מששמעו רעשים העולים מן הבית עזבו את המקום. ביום 17.10.07 שעה 10:00 או בסמוך לכך, הגיע המשיב יחד עם הנאשם השני לחצר הבית, נטלו סולם, אשר היה מונח שם והצמידו אותו אל חלקו האחורי של קיר הבית; בהמשך טיפס המשיב באמצעות הסולם לעבר הקומה השניה של הבית, פתח את חלון ההזזה, הסיט את הוילון וצפה אל תוך הבית; או אז, ירד המשיב באמצעות הסולם והנאשם השני טיפס באמצעות הסולם לעבר הקומה השניה, פתח את החלון ונכנס אל תוך הבית וסימן בידו לעבר המשיב. מיד לאחר מכן, טיפס המשיב באמצעות הסולם אל הקומה השניה והנאשם השני המשיך ונכנס לסלון הבית. בהגיע הנאשם השני לסלון הבית הוא נעצר על ידי שוטר, משראה המשיב את מעצרו של הנאשם השני קפץ מהסולם ונמלט מהמקום. כוחות משטרה דלקו אחרי המשיב ורק לאחר מרדף ממושך עצרו אותו בהגיעו ליער בלפור במגדל העמק.

2.       שירות המבחן בתסקירו מיום 11.2.08 נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המשיב בהדגישו, כי המשיב התקשה להביע אמפתיה כלפי המתלוננים והתקשה בלקיחת אחריות במובנה המלאה. קצינת המבחן סברה, כי בהעדר מודעות ותובנה באשר להשלכותיה של התנהגותו החזרתית שבמעורבותו בפליליים והעדר נזקקות כלשהי מצידו, אין מקום להתערבות טיפולית בחייו של המשיב.

          בטיעוניה לעונש בפני בית משפט קמא עמדה המערערת על חומרת העבירות, על עברו הפלילי המכביד של המשיב, אשר לחובתו 23 הרשעות קודמות במגוון רב של עבירות, לרבות עבירות מסוג העבירות בהן הורשע, ואשר ריצה בעברו מספר מאסרים בפועל, כך שאין המדובר במעידה חד פעמית אלא על זלזול בשלטון החוק ובאוכפים אותו. עוד נטען, כי המאסר האחרון שהושת על המשיב לא לימד אותו לקח ולא חלף זמן ניכר עד ששב לסורו חרף מאסר על תנאי בר הפעלה שריחף מעל ראשו. המערערת ביקשה מבית משפט קמא לגזור על המשיב מאסר בפועל לשנים ארוכות והפעלת מאסר על תנאי במצטבר, מאסר מותנה, קנס ופיצוי כספי למתלוננת.

          מנגד, ביקש הסניגור מבית משפט קמא להתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב שהינו בן 54 אשר בחר להודות בשני התיקים. הסניגור ציין בטיעוניו, כי המאסר האחרון שריצה המשיב הסתיים לפני 4 שנים, קרי בשנת 2004 וכי המשיב התגרש בשל בעיות משפחתיות אך המשיך לגור עם גרושתו והם עומדים להינשא מחדש בפעם השניה. הסניגור ביקש ליתן הזדמנות למשיב בשל גילו ובשל רצונו לחזור לחיים תקינים.

3.       לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, גזר בית משפט קמא על המשיב מאסר לתקופה של 36 חודשים, מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל ואילו היתרה על תנאי למשך 3 שנים.

4.       בערעור שבפנינו מלינה המערערת על קולת העונש בהדגישה, כי שגה בית משפט קמא משלא התייחס בגזר דינו למאסר על תנאי בן 10 חודשים בת.פ. 1059/04 שהיה תלוי ועומד נגד המשיב בעת ביצוע עבירת ההתפרצות. אף בקשה נפרדת שהגישה המערערת לבית משפט קמא להפעלת התנאי האמור במצטבר, לא נענתה.

          עוד נטען בהודעת הערעור, כי שגה בית משפט קמא שעה שבגזר דינו התייחס אל העבירות נשוא ת.פ. 2690/07 כאל עבירות של קשירת קשר וניסיון התפרצות, בעוד המשיב הורשע בעבירה המושלמת ולא בניסיון להתפרצות.

          ב"כ המערערת סבורה, כי יש להחמיר בעונשו של המשיב בשל חומרת העבירות בהן הורשע, בשל עברו הפלילי המלמד על עבריינות מושרשת מאז היותו ילד, בשל העובדה כי המשיב ביצע את העבירות בעוד מאסר על תנאי בן 10 חודשים תלוי ועומד נגדו והתקשה בלקיחת אחריות על מעשיו.

5.       ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערעור. לשיטתו, היתה למערערת הזדמנות לעתור לתיקון גזר הדין אך היא לא עשתה זאת. ב"כ המשיב סבור כי בית משפט קמא הפעיל את המאסר המותנה בן 10 חודשים והוסיף וגזר למשיב חודשיים נוספים, כך שהעונש שלו עומד על 12 חודשי מאסר בפועל. ב"כ המשיב סבר, שאין מקום להתערבות בגזר דינו של בית משפט קמא, היות ולא דבק פגם בשיקול דעתו של בית משפט קמא. ב"כ המשיב עמד על נסיבותיו האישיות של המשיב ושב וטען שאין מקום לקבל את הערעור.

6.       עיון בגזר דינו של בית משפט קמא מלמד, כי אכן בית משפט קמא נתפס לשתי טעויות. ראשית, בסעיף 11 לגזר הדין ציין בית משפט קמא, כי המשיב הורשע בעבירה של ניסיון התפרצות  והוסיף וציין ש" אין להצניע עבירת ניסיון ההתפרצות מאחר שהניסיון לא צלח-שכן, הניסיון לא צלח כיוון שהנאשם התחרט וחזר בו (כך במקור) אלא בגלל שהוא נתפס ואלמלא נתפס הנאשם הוא היה משלים את העבירה". בית משפט קמא שב והתייחס אל עבירת ההתפרצות בה הורשע המשיב כאל עבירת ניסיון התפרצות גם בסעיף 12 לגזר הדין. שנית, בית משפט קמא לא התייחס כלל וכלל בגזר דינו להפעלת המאסר המותנה כפי שנתבקש על ידי המערערת.

בשים לב לשתי הטעויות הנ"ל שנפלו בגזר דינו של בית משפט קמא, בשים לב לחומרת העבירות שבוצעו על ידי המשיב חרף מאסר על תנאי שריחף מעל ראשו וחרף מספר מאסרים בפועל שריצה בעברו שלא היה בהם כדי להרתיעו ולהביאו לשנות את דרכיו, כך שהוא חזר לסורו זמן לא רב לאחר הרשעתו האחרונה והתקשה בלקיחת אחריות על מעשיו ואף התקשה להביע אמפתיה כלפי המתלוננים, ובשים לב לעברו המכביד של המשיב, סבורים אנו שערעור המדינה בדין יסודו, כך שיש להחמיר בעונשו של המשיב וכן להפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו. יחד עם זאת, משאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין, ובשים לב להודאתו ולנסיבותיו האישיות של המשיב, לא נמצה את הדין עם המשיב ולא נגזור עליו את העונש שמן הראוי היה לגזור עליו בערכאה הדיונית.

7.       לאור האמור, אנו מקבלים את הערעור וגוזרים על המשיב מאסר לתקופה של 36 חודשים מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל ואילו היתרה על תנאי למשך 3 שנים מיום סיום מאסרו, והתנאי הוא שהמשיב לא יעבור בפרק זמן זה עבירה מעבירות בהן הורשע בתיק זה; כמו כן, אנו מורים על הפעלת המאסר המותנה בן 10 חודשים התלוי ועומד נגד המשיב בת.פ. 1059/04 בית המשפט המחוזי בנצרת, מחציתו במצטבר ומחציתו בחופף, כך שסך כל תקופת המאסר בפועל תעמוד על 23 חודשים, בניכוי ימי מעצרו של המשיב.

ניתן היום ב' באלול, תשס"ח (2 בספטמבר 2008) במעמד הצדדים.